לסטנלי פישר ובנק ישראל לא מגיעים שמץ של שבח

סטנלי פישר הוא נגיד בנק ישראל. כבנקאי הבנקים, הוא בריון הממשלה האחראי על הדפסת כל שטרות הכסף במדינה כולה. כל שמייצר כסף חוץ ממנו נשלח לכלא. בחוכמתו האינסופית, הוא אמור לדעת בדיוק מה ההיצע של כסף צריך להיות בכל המדינה כבל עת, בגלל שהוא כביכול חכם שאין כמוהו – גאון מטורף עם מוח פועם ואיכשהו יודע את הדברים האלה עד סופם. אולי אלוהים מדבר אליו בחלומותיו ומגיד לו כמה שקלים צריכים להיות במשק וכמה הוא צריך להדפיס ולתת לבנקים ומתי.

או אולי, רק אולי, הוא סתם בן אדם פשוט כמו כולנו, שאין לו שום מושג מה הוא עושה, חמוש בנשק גרעיני כלכלי, משהו שאסור לבן אדם כבן אדם להתחמש בו.

סטן הסופר שקל-מן לאחרונה יצא בהכרזה כי הוא ייפרד מתפקידו מוקדם. מלבד הספקולציות למה (אני חושב שזה בגלל שהוא יודע שעוד מעט יתרחש פה ובכל העולם כולו צונאמי כלכלי בלתי ניתן לעצירה ב3-5 השנים הקרובות, והוא רוצה להתחמק מוקדם), לא ראיתי שום דבר חוץ משבחים מקיר לקיר עבור הצאר המתכנן המרכזי מדפסן הכסף סובייטי זה. בטוח שהוא חביב אישית. יש לו קול נעים, מבטא זמבי חמוד, מבלבל זכרנקבה בדיקדוק כל הזמן (כמוני), והמשק הישראלי לא התמוטט לחלוטין בשנת 2008 כך שכולם מניחים שאדון השקל הציל את כולנו מעוני מוחלט. אבל כל זה מיתוס גדול ועצוב, ואני חייב להגיד, מכעיס ומשגע אותי עד מוות.

בואו ננתח את זה.

בואו נזוז הצידה רגע מדמותו של סטנלי האדם עצמו. לא הוא כבן אדם הבעיה העיקרית. כפי שאמרתי, הוא נחמד. הבעיה העיקרית היא המערכת עצמה של בנקאות מרכזית שנותנת לאנשים כמותו דרך כפייה ואיומים כוח מופרז על כל החיים הכלכליים שלנו, כוח אשר, ברגע שאתה מבין את ההיקף וההשלכות שלו, יכול לגרום לך סחרחורת. (אל תחשוב על בנק ישראל תוך כדי נהיגה.)

נעליים לדוגמה

דמיינו לרגע שתי כלכלות לאומיות. אחת שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהן נשלטות על ידי אדם אחד וכל מי שמייצר או משתמש בנעליים מלבדו זורקים אותו לכלא, וכלכלה אחרת שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהם נשלטות על ידי אף אחד, כלומר השוק החופשי, כלומר מספר עצום של יזמים ואנשי עסק חופשיים מייבאים מייציאם ומייצרים נעליים בהתאם לביקוש מלקוחותיהם. בשוק חופשי בו כל אחד יכול לייצר לייבא לייצא ולקנות כמה נעליים שהוא רוצה, ההיצע, הביקוש, והמחיר של נעליים נוטים להגיע לנקודת שיווי משקל שבו הרווחים יישארו קבועים ויציבים. חברות נעליים סיטונאים, מייצרים, וקמעונאים כאחד,  יתחרו אחד עם השני כדי למכור את רוב הנעליים לציבור. כדי לעשות זאת, הם יצטרכו למכור נעליים באיכות הגבוהה ביותר במחירים הנמוכים ביותר על מנת למשוך לקוחות.

אם האספקה ​​של נעליים מטפסת גבוהה מדי, מחירי נעליים יפולו, שיסחוב איתם גם את הרווחים, ובכך מגביל את כמות נעליים שיווצרו, שיבלום את ההיצע, ומחירי הנעליים יעלו בחזרה לשיווי משקל בין היצע וביקוש. אם הביקוש עולה גבוהה מדי, מחירי נעליים יעלו, משהו שיגדיל את הרווחים, שיעודד סנדלרים לייצר יותר כדי להרוויח את הרווחים המוגברים. היצע שוב מתאים את עצמו לביקוש, ומחירי הנעליים יירדו בחזרה לנקודת שיווי משקל.

עכשיו, במשק שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהם נשלטות על ידי אדם אחד, נקרא לו יו”ר בנק הנעליים של ישראל, אנחנו סומכים על אדם אחד בודד:

1)      לייצר את כל הנעלים בכל הארץ, משום שכל מי מייצר נעליים באופן עצמאי נחשב זייפן נעליים ונשלח לכלא

2)      לדעת באופן על-טבעי את ההיצע הנכון של כל הנעליים בארץ בכל רגע נתון

3)      לקבע את מחירי הנעליים בהתאם למה שהוא חושב, סתם ככה.

4)      לא לנצל לרעה את הכוח האבסורדי הזה

שוק הנעליים בארץ כזאת יהיה בלגן מוחלט וכל מי שזקוק לנעליים תהיינה אומללות. מכיוון שלפי החוק, מותר רק לחברה אחת, בנק הנעליים המרכזי לישראל לייצר ולמכור נעליים, שגם מחייב כל אזרחי המדינה לנעול רק את הנעליים שלו לא תהיה תחרות כלשהי ואיכות הנעליים תדרדר. אם יו”ר בנק הנעליים של ישראל, סטנלי סנדלר, קובע את מחירי הנעליים נמוכים מדי, כלומר הוא ממעיט בהערכת ביקוש, אנשים יתחילו לאגור את הנעליים ולקנות יותר ממה שהם צריכים, ויהיו מחסור בנעליים למי שלא הספיק לקנות. אם הוא קובע את המחירים גבוהים מדי, כלומר מגזים בהערכת ביקוש, אנשים שהם זקוקים לנעליים חדשות לא יקנו אותם, ופשוט ימתינו למחירים נמוכים יותר. אולי הם ינסו לתקן את הנעליים הישנות שלהם, או יחתכו את הנעלים הקטנים עליהם. התוצאה היא עודפים עצומים של נעליים בבנק המרכזי לנעליים.

בינתיים, ללא קשר לשאלה האם סנדלר סטנלי יוצר מחסור בנעליים או עודפות עם קסמיו הלא-מדויקים על מחירי הנעליים המתאימים וההיצע האופטימאלי, לאנשים לא יהיו ברירה אלא לקנות נעליים ממנו בלבד, והוא יתעשר ללא שום קשר לאיכותם, אפילו אם הם הנעליים המחורבנות ביותר. אף אחד לא רוצה ללכת לכלא על “זיוף” נעליים.

לתת לאדם בודד את האחראיות והסמכות הבלעדית לספק נעליים לציבור הוא די רע. אבל מה שגרוע הרבה יותר הוא לתת לאדם אחד אחראיות עם סמכות בלעדית על כמות הכסף במדינה כולה, משום שההיצע והביקוש של כסף עצמו מנתב את כל כולו של המשק, כולל נעליים.

אני יודע שמושגים כמו “הביקוש לכסף ” ו”מחיר הכסף ” נשמעים קצת מוזרים. האם לא כולם מבקשים כסף כל הזמן? איך זה יכול להשתנות? כיצד יכול להיות שלכסף עצמו יש מחיר? הלא כסף הוא כסף? תהיה איתי. אברר.

זה קשה לאנשים להבין את המושגים האלה בימים אלו, משום שכספי “פיאט” (כלומר, כסף בלי ערך אינהרנטי) ממשלתיים שולטים בעולם מאז 1971 באופן כמעט מוחלט, וממשלות בכל רחבי העולם לקחו על עצמם את הסמכות הבלעדית לייצר כסף,מה שאסר על כל דבר אחר מלהיכנס לשוק ככסף. אבל במציאות, כסף, בדיוק כמו נעליים, הוא סחורה כמו כל סחורה אחרת. ההבדל היחיד הוא שכסף הוא הרבה יותר “סחור” מאשר נעליים בתמורה לסחורות אחרות. למעשה, כסף הוא הסחורה הכי סחור שקיימת. זאת הסיבה שהוא משמש ככסף.

עכשיו, “מחיר הכסף” וכן “הביקוש לכסף” מקבלים ביטוי בדרכים רבות ושונות במשק. הם משתקפים בכמה כסף מלווים (בנקים) גובים כדי ללוות כסף, הידוע כשער הריבית. אם שער הריבית גבוה, אז מחיר כסף הוא “יקר”. אם כסף הוא יקר ומלווים יכולים לגבות ריבית גבוהה, “הביקוש לכסף” הוא יחסית גבוה. אחרת, אנשים לא יהיו מוכנים לשלם מחירים גבוהים כל כך כדי ללוות כסף. אם שער הריבית נמוך, אז כסף הוא “זול”. אם כסף הוא זול מלווים ייאלצו לגבות רק שער ריבית נמוך יותר על מנת למשוך לווים. במצב כזה “הביקוש לכסף” הוא נמוך.

המחיר והביקוש לכסף באים לידי ביטוי גם במשק כולו במחירים הכספיים של כל הסחורות ושירותים האחרים במשק. בזמנים בהם הביקוש לכסף הוא גבוה, שמגביר את שער הריבית, זה אומר שאנשים רוצים להחזיק יותר מהכסף שלהם (לחסוך) ולא לבזבז אותו. אם אנשים רוצים לחסוך יותר כסף, התוצאה היא שמחירים הכספיים של כל הסחורות והשירותים האחרים במשק ירדו. דברים יהיו זולים יותר לקנות, משום שעל מנת למשוך מכירות, סוחרים יצטרכו להוריד מחירים כדי לפתות יותר כסף מחוץ לחשבוני החיסכון.

שיעורי הריבית הגבוהים, או מחיר גבוה של כסף, בתורם משרתים להביא את מחיר הכסף בחזרה לשיווי משקל בשוק בעתים שהביקוש לכסף הוא גבוה והמחירים במשק נמוכים, כי חוסכי הכסף (מלווים) ירוויחו שיעורים גבוהים יותר על חסכונותם בתמורה. החוסכים ירוויחו יותר, ובאופן זה הם יוציאו את הכסף שהם הרוויחו מהחיסכון שלהם, המחירים יעלו, ושער הריבית יירד תוך שמלווים ייאלצו להסתפק בשיעורי ריבית נמוכות יותר על מנת למשוך יותר לווים. הביקוש לכסף, לכן, ירד, מה שמאפשר לסוחרים להעלות את המחירים במשק, ביקוש לכסף יורד, ושער הריבית יורד גם כן.

סיכום קצר:

ביקוש לכסף למעלה = ריבית למעלה = מחירים למטה

ביקוש לכסף למטה = ריבית למטה = מחירים למעלה

בסופו של דבר, כל התהליך הזה יגיע לנקודת שיווי משקל שבו מחירים היחסיים של סחורות ושירותים במונחים של כסף יישארו פחות או יותר יציבים עם שער הריבית.

עכשיו, מה לגבי היצע הכסף? זה החלק המגניב. בשוק חופשי, היצע הכסף לא יהיה תחת שלטון סטלי שקל-מן, אלא שלטון השוק, כלומר חברות כריית זהב וכסף בשיתוף פעולה עם מייצרות מטבעות כסף וזהב פרטיות והם ישתפו פעולה עם בנקים פרטיים. הנה איך זה עובד:

1)      חברת כרייה A חצבה 100 ק”ג כסף, אך זקוקה למטבען מכובד ומוכר כדי לקנות דברים עם הכסף. סוחרים איננו מקבלים סתם ערימות של כסף לא ממוטבעות, משום שאין דרך לדעת כמה טהור הוא הכסף. אז הוא הולך למטבען B ונותן לו 100 ק”ג של כסף.

2)      מטבען B מעביר את הכסף במכונת ההטבעה שלו, בודק את הטוהר של הכסף, ומחתים אותו בחותמתו, אישורו, על ידי הטבעתו לעיגולים קטנים. הוא שומר 2 קילו של מטבעות לעצמו כעמלה עבור שירותיו.

3)      חברת כרייה A ומטבען B הולכים לבנקC  ואומרים לו, “תעשה לי טובה בנק C, יש לנו מטבעות אלה כאן. הם כבדים מדי. אתה יכול בבקשה לשים אותם בכספת שלך ולתת לנו קבלות נייר שהכסף יושב כאן? נא לתת כסף לכל מי שמציג את הקבלות.” בנק C לוקח את מטבעות הכסף, מספק להם קבלות ולה מייצר יותר קבלות מכסף שיש להם בכספת, וגובה עמלה קטנה מחברת הכרייה והמטבען עבור שרותו.

4)      כל הצדדים יוצאים לשוק וקונים דברים עם קבלות נייר שנקראות “כסף” או “ממון” שזה “מן” הכסף.

איך היצע הכסף מוסדר בשוק חופשי? בדרך הבאה: כאשר הביקוש לכסף עולה והמחירים של סחורות אחרות יורדים, חברות כרייה תרוויחו יותר מהכסף והזהב שהם חוצבים משתי סיבות:

1) היות והמחירים של כל דבר הולכים ויורדים, זה כולל מחירי כריית הכסף מהאדמה.

2) היות והמחירים של כל דבר הולכים ויורדים, חברות הכרייה תהיינה מסוגלות לקנות יותר דברים עם הזהב והכסף שהם מייצרים.

שני גורמים אלה יגרמו אותם להגביר את ייצור של זהב וכסף, הגדלת ההיצע, שמביא את שיעורי הריבית לרדת ומחירים של סחורות ושירותים אחרים לעלות. כאשר מחירים של סחורות ושירותים אחרים עולים, זה יעלה את מחירי כריית הכסף, והם יוכלו לקנות פחות עם הזהב והכסף שהם חוצבים. בסופו של דבר, רווחי כריית זהב וכסף ירדו לנקודה שבה הם ייאלצו לחצוב פחות. היצע הכסף יתחיל לרדת והמחירים של מוצרים ושירותים ירדו גם כן.

בשוק חופשי לכסף, המטבענים הטובים ביותר, היעילים ביותר, והישרים ביותר יקבלו את מרבית העסק והמטבעות שלהם ינצח את השוק. המטבענים שמרמים ומשקרים על טוהר המטבעות שלהם יאבדו עסק ותפשטו את הרגל. המטבעות שלהם לא יזרמו בשוק, או שהם יזרמו בהנחה יחסית למטבעות אחרים טהורים יותר.

בשוק חופשי לקבלות או “שטרות” כסף, מדפיסי השטרות הטובים ביותר, היעילים ביותר, והישרים ביותר שלא משקרים על כמות הכסף שיש להם בכספת לאומת הקבלת שזורמים במשק, יאחסנו את מרבית הכסף. בנקים פרטיים שמרמים ומשקרים על כמה כסף או זהב שיש להם במרתפיהם ומנפחים (“אינפלציה”) את כמות השטרות מעבר לכמות הכסף וזהב שברשותם, שמועות יתחילו להסתובב, משתמשי השטרות שלהם יבקשו את הכסף הממשי בחזרה מהמרתף, ואם הם לא יכולים לספק את זה, הם יפשטו את הרגל וכל רכושם ייתנו למחזיקי שטרותים. שטרותיהם המאונפלצים לא יזרמו בשוק יותר, לטובת השטרות הישרים הלא מאונפלצים.

בשוק חופשי לכסף, יהיה לך כמה מטבעות שונים מתחרים. אנשים בשוק יקבלו את האמינים ולא יקבלו את המנופחות, או המאונפלצים.

שיעורי הריבית והמחירים יישארו יציבים, ביקוש ומחירי הכסף ימצאו נקודת איזון, וכמו בכל משק מפותח, סחורות ושירותים יגדלו מהר יותר מההיצע של כסף עצמו, מה שיאפשר רמה הולכת וגדלה של איכות חיים בכלל.

או אפשר לנו למנות אדם אחד “להשגיח” על כל הכסף במדינה כמו סטנלי פישר, להדפיס סתם נייר שכזה שלא מייצג שום דבר בכלל וכלל, ולזרוק כל “זייפן” לכלא, מה שגורם לעליית מחירים מתמשכות ושטרות כסף שערכם הולכים ומדרדרים בכל דקה, מה שהופך את כולם חוץ מהבנקים לעניים ואומללים יותר.

סטנלי פישר לא הציל את המשק הישראלי מקריסה. הוא פשוט לא ניצל לרעה את הכח המטורף שניתן לו באותה רמה שבנקאים מרכזיים אחרים ניצלו: כוח המונופול להדפיס כסף ולאסור כל כסף מסוג אחר מלהיכנס לשוק. כוח זה, אגב, ניתן לו באותה דרך שסטנלי הסנדלר, יו”ר בנק הנעליים המרכזי, קיבל את הכוח שלו: על ידי ממשלת ברינים שזורקים את כל מי ש שמייצר נעליים לכלא. או במקרה הזה, כסף. ולאיזה סיבה ממשלת ישראל תאסור על כולם חוץ מסטנלי הבריון שלה לייצר כסף? כי כשיש לך שליטה מוחלטת על היצע הכסף כולו, אתה יכול להוציא אותו על כל דבר … שעולה … על…ליבך…השחור…המאוס…והמרושע. רווחה. ומושבי עור לח”כים. והעלות שכר לשרים יחד אם העלות מסים. ומכוניות שרד לראשי מפלגות. וטיולים לצרפת לשרי ביטחון. וסובסידיות לבורים שאתה רוצה שיצביעו בשבילך. ומשרדים המערכות שלמות שמשעבדים אותנו ואת ילדינו כל יום כמו משרד החינוך. ופוסטרים ענקיים ומודעות טלביזיה וכבישים פקוקים כל יום שעליהם אלפים מתים כל שנה ורק אלוהים יודע מה עוד.

כאשר אדם אחד שולט בשוק הנעליים, איכות הנעליים יורדת וכל מי שנועל נעליים, סובל. כאשר אדם אחד שולט בשוק הכסף, האיכות של כסף הולכת ויורדת. הוא מאבד ערך. כל מי שמשתמש בכסף, סובל, חוץ מעובדי הממשלה שמרוויח על חשבונינו.

בכל פעם שסטנלי פישר הדפיס שקלים בלחיצת כפתור, הוא גנב מאנשים כמוך וכמוני שצריכים לעבוד כדי להרוויח את השקלים שלנו. הוא גנב ממך. הוא גנב ממני.

סטנלי פישר הוא זייפן וגזלן שיש לעצור אותו. הוא לא גיבור שיש לשבח אותו.

Advertisements

Comment here.

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s