מצע פרבר, במידה ואני ארוץ לכנסת ברשימת פייגלין

לא החלטתי עדיין, אבל במידה ואני כן אתמודד בפריימריז ברשימת פייגלין בבחירות הבאות (לא הקרובות), ואני מניח שיהיו פריימריז, הנה הפלטפורמה שלי כולל מה שאתם יכולים לצפות ממני כחבר כנסת

  אני מתחייב לא לקחת אפילו שקל אחד מהכסף הגזול שלכם, לא במשכורת, לא בסיבסודים כלשהם מהמדינה, ולא בשום דבר אחר. במידה והמדינה כופה משכורת עליי, אתרום אותה לפייגלין או אהרוס פיזית את הכסף כדי להחזיר את האינפלציה לעם

אתנגד לכל חוק שמעלה את נטל המיסים, מפחית את החירות, או מגדיל את כוח השלטון, או כמות הכסף שלכם שמגיע לקופת המדינה בכל דרך שהיא

אתמוך בכל חוק שמפחית את נטל המיסים, מגדיל את רמת החירות, או מקטין את הממשלה או את כוחה

לא אציית לשום משמעת קואליציונית, ואציית אך ורק לצו מצפוני הליברטריאני-חירותי, ולא אהיה נאמן לאף אחד, אפילו לא למשה פייגלין עצמו במידה ואני לא מסכים איתו בדבר מסוים, כל פעם, כל הזמן, בלי יוצא מן הכלל

אעשה בלגן בכנסת. מבטיח שזה יהיה כיף ומרגש

Advertisements

BASTARDS Karnei Shomron Taxes Residents RETROACTIVELY

I didn’t think I could be surprised by the AUDACITY of government officials. But this is REALLY something.

The bastard YIGAL LAHAV the mayor gangster around here has decided to tax all of us in Karnei Shomron RETROACTIVELY for the months January to October 2014 and he has the kindness of heart to allow us to pay it UP TO THREE INSTALMENTS.

Is this even LEGAL? Is there any lawyer out there who can step in and help us 7,300 people?

Any private person who DARED charge someone retroactively for services already rendered and paid for would be PUT IN PRISON.

What disgusting GALL.

Here’s the sick letter.

http://www.karneishomron.co.il/?CategoryID=430&ArticleID=1760

תקן הזהב בארץ: למה, איך, ומה יקרה אחר כך

דמיינו לרגע שאני רוצה לקנות רכב שעולה 100.000 שקל, אבל אני לא רוצה לעבוד קשה ולחסוך. במקום זה אני מחליט פשוט להדפיס 100.000 שקלים במזומן כדי שאוכל לקנות את האוטו הנכסף. אני מדפיס את השטרות, מעביר את הערימה לסוחר המכוניות, והרכב הוא שלי.

מה בדיוק קרה כאן? זייפתי 100.000 שקלים והגדלתי את כמות הכסף במדינה ב100.000 בדיוק ברגע שמסרתי את השקלים לסוחר. בן אדם ממוצע שצריך לעבוד קשה עבור השקלים שלו היה טוען שגנבתי 100.000 שקלים. אבל מומחי כלכלה של היום כמו סטנלי פישר היו טוענים בדיוק ההיפך: שאני נתתי “תמריץ כלכלי לתעשיית הרכב.” אבל מה באמת קרה כאן? בואו נעמיק קצת יותר.

מכוניות כמשל – החסכן מול המדפיס

כשבן אדם ממוצע עובד במשק הפרטי וחוסך כסף כדי לקנות רכב, הוא מייצר יותר ממה שהוא צורך, ומכאן חסכונותיו. במילים אחרות, הוא מכניס יותר לכלכלה מאשר הוא מוציא, וההבדל מיוצג על ידי החסכונות שלו. עכשיו יש יותר ערך במשק הודות למאמציו, והוא לוקח את הערך האמיתי הזה שטמון בשקלים שלו וקונה מכונית ב100.000 שקל.

עכשיו יש לסוחר המכוניות 100.000שקלים של ערך אמיתי להשקעה בהרחבת העסק שלו, והודות לערך שהוסיף החסכן למשק באמצעות מניעת צריכה, עכשיו יש יותר ערך בכלכלה באותה כמות כסף. ערכו של השקל עולה קצת כי אותם שקלים רודפים יותר ערך והמחירים יורדים. כל אחד שמחזיק בשקלים עכשיו קצת יותר עשיר הודות למאמציו של החסכן. סוחר המכוניות יכול להרחיב את עסקיו ולהניח בבטחה שהביקוש נמצא שם כדי להתאים לגידול בהיצע שהוא יכול עכשיו להציע. הכלכלה, לכן, צומחת.

עכשיו, אם במקום להוסיף ערך למשק אני מחליט פשוט להדפיס 100.000 שקלים ומוסר אותם לסוחר, מה הוספתי למשק? מה תרמתי לחברה? שום כלום. אפס. לא עבדתי, לא חסכתי דבר. כל מה שאני עשיתי הוא לקחת בלי לתת. גרוע מכך, 100.000 השקלים שהוספתי להיצע הכסף מפחיתים את ערכו של השקל, משום שעכשיו יש יותר שקלים שרודפים אחרי אותה כמות של סחורה במשק, כי עוד פעם, לא הוספתי דבר חוץ מנייר. המחירים עולים, וכל אחד אחר מעכשיו נאלץ לעבוד קצת יותר קשה בגללי, חוץ ממני כמובן, כי אני קניתי את הרכב לפני שהמחירים עלו. אני, מדפסן הכסף שיכול להשתמש בכסף החדש לפני כל אחד אחר, יש לי אוטו. אחלא בשבילי.

עכשיו, נגיד שאני מפסיק להדפיס כסף וסוחר המכוניות מרחיב את עסקיו עם השקלים החדשים שהדפסתי. מאחר שכולם כיום עניים יותר, אין באמת דרישה חדשה שתתאים להיצע החדש של סוחר המכוניות. הוא פירש את הכסף כאות על הגדלת ביקוש, אבל האות הייתה מטעה, כי 100.000 השקלים שהודפסו לא ייצגו ערך מוסף למשק באמצעות חיסכון. לכן מתברר שהוא הרחיב את העסק שלו יותר מהביקוש מאשר, ועכשיו הוא צריך לקצץ ולמכור את המכוניות שלו במחירים יותר זולים ממה שהוא העריך בראשונה. הוא מפסיד. העסק שלו “הולך למיתון”, אבל עכשיו מכוניות קצת יותר זולות לכל אחד אחר. כל אחד אחר מרוויח.

אבל בואו נגיד שאני לא מפסיק להדפיס שקלים. נגיד שאני מדפיס 100.000 שקלים כל יום וקונה מכונית אחרת יום אחר יום. סוחר המכוניות ימשיך לפרש את הכסף כביקוש חדש וחזק, אבל הוא טועה, ובגדול. הוא ימשיך להשקיע בעסקיו. בסטטיסטיקות שיפרסמו הכלכלנים, זה ייראה כאילו שהכלכלה צומחת וצומחת, אבל באמת, רק אני וסוחר המכוניות נהנים. כל אחד אחר סובל מאינפלציה ופתאום לא יכולים לקנות את מה שהם היו יכולים בעבר עם משכורותיהם. בשלב מסוים גם אני, מדפסן הכסף, אצטרך להדפיס יותר מ 100.000 כדי לקנות כל מכונית משום שהיצע הכסף במדינה מתרחב כל כך הרבה, אבל זה לא עניין גדול בשבילי. זה לוקח אותו מאמץ כדי להדפיס 150.000 במקום 100.000. אני כל הזמן מתעשר ללא קשר לאינפלציה.  אותי אינפלציה לא מטרידה. אבל לגבי סוחר המכוניות, הוא לא יודע את זה אבל הוא תלוי באופן מוחלט בי, ואם אני מפסיק להדפיס, הוא בצרות של ממש. בינתיים הוא ממשיך להרחיב את זיכיונו ומכוניות עכשיו כל כך יקרות שאף אחד שאסור לו להדפיס כסף לא יכול לקנות אותם.  אבל “הכלכלה צומחת” לפי הסטטיסטיקות, כי הסוחר מוכר יותר מכוניות כמובן.

נגיד שעכשיו אני שם קץ לזרם הכסף ומפסיק להדפיס. מה יקרה? עסק של סוחר המכוניות מתרסק לחלוטין כי אף אחד לא יכול לקנות את המכוניות שלו במחירים העכשיויים. הוא פושט רגל ומוכר את כל המכוניות לציבור במחירים זולים ביותר במכירת חיסול. העסק שלו “נכנס לדפרסיה הגדול”, אבל מכוניות הן פתאום זולות לכולם וכל אחד אחר נהנה.

כך אנחנו רואים כי כל פעם שמישהו מדפיס שקלים:

1) מי שמקבל אותם ראשון, הם אלה שנהנים
2) מי שמקבל אותם ראשון, הם אלה שגם תלויים בם באופן כמעט מוחלט
3) מי שמקבל אותם אחרון, הם אלה שסובלים מהאינפלציה ומעלייה ביוקר המחיה

אנחנו גם רואים שכל פעם שמדפסן כסף עוצר את  מכבשי הדפוס:

1)      כל מי שקבל ראשון, סובל הכי הרבה

2)      כל אחד אחר נהנה מדפלציה ונפילה חדה ביוקר המחיה

איך זה קורה במציאות?

אבל זה לא בדיוק איך זה קורה במציאות.  מה באמת קורה? המוסד האחראי על הדפסת שקלים הוא בנק ישראל בראשותו של סטנלי פישר. התפקיד של פישר הוא לא “להמריץ את תעשיית הרכב.”  לא לא. כשפישר מרחיב את היצע הכסף, הוא לא קונה מכוניות. הוא קונה אג”ח ממשלתי בכסף מודפס וממריץ ישירות את הממשלה. הממשלה היא תמיד הראשונה לקבל את הכסף החדש.

הממשלה אז מכניסה את רוב הכסף למערכת הבנקאית, ושומרת ומשתמשת באחוז קטנטן כדי לשכור עוד שרי ממשלה על מנת לספק לשותפיו הקואליציוניים, לתת העלאות שכר לעובדי הממשלה כדי שהמשכורות של הח”כים תהיו צמוד למדד (כי כמובן אסור לפוליטיקאים לסבול מאינפלציה). היא גם נכנעה לאיגודים ענקיים כמו ההסתדרות כשהם מאיימים בשביתה כללית ונותנת להם פריבילגיות חקיקתיות שתורמות עוד ליכולתם לאיים בשביתה כללית, ומפזר עוד רווחה לארבע כנפות הארץ כדי לקנות עוד קולות. לכן הראשונים בתור לקבל את הכסף החדש של פישר הם:

1)      הממשלה, עובדיה, ושותפיה כמו ההסתדרות

2)      הבנקים

מי הבא בתור? אחרי שלב קניית הקולות וייצוב הקואליציה, הבנקים לוקחים את רוב הכסף החדש ומשקיע אותו ישר לבורסה והלוואות משכנתא. אז הבא בתור הם:

3)      שוק המניות

4)      שוק הנדל”ן

יחד עם העליות בשוק הנדל”ן, באים עליות במחירי שכירות, לא רק על מעמד הביניים – העובדים השכירים – שהם תמיד תמיד האחרונים בתור לראות את הכסף החדש, אלה גם על שוכרי נדל”ן אחרים כמו שופרסל ורמי לוי, ולכן הוצאות המזון שלך עולות גם כן. בינתיים הממשלה והבנקים מתעשרים באינפלציה, ויש גם עליות שערים בבורסה. אבל אין לך מספיק כסף כדי להשקיע שם כי, יחד עם האינפלציה ועליות בשכר דירה ומחירי המזון, אתה נכנס לחוב. לבנקים במובן.

וככה זה, שכל פעם שפישר מדפיס שקלים, הממשלה והבנקים והטייקונים שמחזיקים בנדל”ן ומניות בבורסה מרוויחים והמעמד הביניים מפסיד וסובל יותר ויותר. העברת העושר ממעמד ביניים לעשירים היא חלק הכרחי מתהליך זה. למה? כי אם, למשל, בנק ישראל רוצה להגדיל את היצע הכסף במדינה בחמישה אחוז ובמקום לקנות אג”ח ממשלתי הוא פשוט מוסיף 5% לכל חשבון בנק במדינה באישון ליל, כל המחירים יקפצו 5% תוך יום או יומיים וכל מעמד הביניים ישים לב לזה.

כדי שזה יעבוד, זה חייב להיות כל כך איטי וערמומי עד כדי כך שמעמד הביניים לא יבין מה קורה בכלל. זה צריך להיראות פחות או יותר כזה:

Israel's money supply
היצע הכסף בישראל

האינפלציה חייבת להתבצע לאורך עשרות שנים, כך שפתאום 50 שנה עוברות ואנשים תוהים מדוע עכשיו לוקח שתי משכורות ושלושים שנים כדי לשלם משכנתא, במקום עשרים שנה במשכורת אחת, כמו שהיה לפני חמישים שנה. ואז אנשים חפים מפשע בראשות פופוליסטים בורים כמו דפני ליף פתאום יוצאים לרחוב ומפגינים, אבל הם לא יודעים בכלל מה לדרוש על מנת לתקן את המצב. רק שהממשלה “תעשה משהו”, כמו להדפיס כסף ולפזר למעמד הביניים. אולי זה יעבוד.

למה זה קורה? מכיוון שהכסף שלך הולך ומאבד יותר ויותר ערך מדי שנה ואילו המשכורת שלך גדל בקצב איטי ואיטי יותר כל שנה. חבל שאתה תמיד האחרון בתור לקבל כסף מודפס. כל פעם שערך השקל יורד, העשירים נעשים עשירים יותר, כי הם תמיד הראשונים לקבל את הכסף החדש.

אם אתה רוצה להאשים מישהו או משהו בעליית יוקר המחיה לעומת משכורתך והגדלת הפער בין מעמד הביניים לעשירים, תאשים את פישר ובנק ישראל ואת הממשלה שכופה עליך להשתמש בכסף הצו שפישר מדפיס.

האינפלציה היא לא “טובה” כשהיא יחסית נמוכה ו”גרועה” כשהיא יחסית גבוהה. האינפלציה היא תמיד, תמיד רעה, משום שהשפעתה כל הזמן מצטברת. לדוגמא, אם המחירים עולים ב4% בשנה אחת בזמן שהמשכורת שלך עולה רק 2%, אז סך הכל איבדת 2% כח קנייה.  אתה עני יותר ב2%. אם בשנה הבאה המחירים עולים “רק” 1% והמשכורת שלך עולה חצי אחוז, איבדת עוד חצי אחוז כוח קנייה בנוסף ל2% שכבר איבדת. המצב רק הולך ומחריף.

Israel's Inflation Rate
קצב האינפלציה בישראל

בסופו של דבר העברת העושר ממעמד הביניים והעניים לעשירים תהיה כל כך קיצונית שהמערכת תקרוס בהייפר-אינפלציה. זה בלתי נמנע. אלא אם כן נפעול כדי לתקן את זה מייד.

הפתרון – תקן הזהב

איך מתקנים? דרך כסף כנה, כסף שלא ניתן להדפיס אותו ופשוט לתת לממשלה ולבנקים. כסף עם ערך אינהרנטי, כסף קשיח, כמו כסף של ממש או זהב. עם כסף קשיח, מעמד הביניים תמיד מתחזק. איך? עם כסף קשיח, היצע הכסף נשאר קבוע או רק גדל לאט לאט יחסית לאספקת סחורות במשק שגדלה הרבה יותר מהר, ולכן המחירים במשק הולכים ופוחתים מדי שנה. דוגמה בוטה אחת מארצות הברית מראה שבמשך 50 השנים האחרונות, מחיר ממוצע של בית פרטי בדולרים עלה 780%.  איזה עלייה בדולרים. אבל מחירו של בית נמדד באונקיות של כסף למעשה ירד 64%.  חבל שמעמד הביניים מרוויח דולרים ולא אונקיות כסף. ומה עם משכורת הממוצעת? שכר הממוצע בדולרים עלה 766%. אחלא לכל שכיר. אבל הדבר המדהים הוא, שבאונקיות כסף, או כוח קנייה אמיתי, השכר הממוצע צנח דרמיית ב65%. במילים אחרות, בכסף צו, כסף נייר, זה נראה כאילו שהמשכורת עולה באופן מטורף, אבל למעשה כוח הקנייה שלה יורד. מעמד הביניים והעניים תמיד מפסידים בכסף צו כי עד שהם מקבלים את הכסף המודפס החדש, המחירים כבר עלו. אבל הם יזכו בכסף קשיח, ובגדול.

מה שצריך לעשות הוא זה: דוקטר סטנלי פישר עם תואר שלישי מMIT חייב למכור כמעט את כל המט”ח שבבעלותו ולקנות זהב, שהוא הכסף הטבעי הבינלאומי המוכר ביותר כבר אלפי שנים. אחרי השלב הזה פישר חייב למכור את כל האג”ח שברשותו בהקדם האפשרי ולהוציא את כל התמורה ממחזור במשק. הוא צריך להודיע ​​לכולנו כי הוא מפסיק להדפיס כסף לחלוטין, לחלק את כמות השקלים שהותירו במחזור בכמות הזהב ששייך למוסד שלו, ולהודיע ​​לכל אזרח ישראל וכל מחזיקי שקלים על פני הגלובוס שמותר להם פשוט ללכת לבנק ישראל, למסור למשל 5000 שקל ולקבל אונקיה אחת של זהב בתמורה, בשער קבוע לנצח. כל המחזיק בשקלים גם יכול להפקיד זהב בבנק ישראל ולקבל 5000 שקלי נייר בתמורה, בשער קבוע לנצח. הזמן היחיד שפישר יהיה רשאי להדפיס שטרות הוא אך ורק בתמורה לזהב שהוא מפקיד.

מה היה קורה אם זה אכן נעשה? זה לא יהיה נחמד בהתחלה, לא נחמד בכלל. אלה שהיו ראשונים לקבל כסף מודפס, הם יתרסקו בדיוק כמו סוחר המכוניות. הממשלה תצטרך להתכווץ באופן דרמטי מאוד, רוב הבנקים יפשטו את הרגל, שוק המניות יתרסק בוודאות, ומחירי הנדל”ן יצנחו תוך שבועות. מחזיקי אג”ח יאבדו כמעט את הכל. תחול ירידה דרמטית ביצוא והיצואנים עלולים להתפרע, אך היבואנים ירוויחו והיבוא יהיה זול מאוד לכל מעמד הביניים. זה יהיה כואב מאוד לכל מי שמסתמך על האינפלציה, כמו עובדי ממשלה, בעלי ההון וההסתדרות. אבל זה יועיל מאוד לכל מי שנפגע מעליית יוקר המחיה. אנחנו נראה העברה מאסיבית של עושר מהבנקים והבורסה ושוק הנדל”ן ישר למעמד הביניים שמעכשיו ירוויח זהב של ממש שבנק ישראל לא יכול להדפיס.

במקום המצב כיום למעמד הביניים שמשכורות עולות אבל המחירים עולים מהר יותר, המצב יהיה הפוך 180 מעלות. משכורות השכירים יירדו, אבל המחירים יירדו מהר יותר, כך שמעמד הביניים ירווח ואט אט יתעשר. העניים יהיו מעמד הביניים החדש.

מכיוון שהמשכורות יירדו במונחים של שקלים, האיגודים המאסיביים כמו ההסתדרות יצטרכו לוותר על כל יתרונות חקיקיתיות שיש להם עכשיו, או שתהיה אבטלה מאסיבית בכל רחבי הארץ. הם כמובן יאיימו בשביתה כללית ואנחנו חייבים לשבור את כוחם לעשות זאת. מאוד חשוב גם לשים קץ לשכר המינימום לנצח מכיוון שהמשכורת הממוצעת תיפול במונחים נומינליים. אם לא שמים קץ לשכר המינימום, האבטלה תתפשט בכל המדינה.

ההתרסקות תקרה בסופו של דבר בכל מקרה. אבל אם ננקוט בצעדים האלה עכשיו ומשחררים את המשק, המשק תחדש את עצמה באופן קיצוני כעבור שנה. אחרי ההתרסקות בהתחלה, רוב הבנקאים ייאלצו לעבוד בתחום אחר ולהתחיל את חייהם מחדש. מעמד הביניים ירוויח כסף אמיתי. בנקים יהיו קטנים יותר, הבורסה יציב יותר, איגודים הרבה הרבה יותר חלשים, אם הם יתקיימו בכלל, וחלוקת העושר תהיה הרבה יותר שוויוני בכל רחבי הארץ. ובעוד עשרים שנה, ייקח רק חמש עד עשר שנים ורק משכורת אחת כדי לשלם את המשכנתא במלואה.

זה יהיה מעבר קשה מאוד. או שנעשה את זה עכשיו, או שנאלץ לעשות את זה בכל מקרה בשלב כלשהו בעתיד הקרוב. אנחנו אמורים להיות אור לגויים. ביחד נתקן את בנק ישראל וירושלים תהיה באמת של זהב. כמדינה היחידה בתקן הזהב, זהב יזרום אלינו מכל מקום בעולם והשקל יהיה המטבע החזק ביותר מעל פני הגלובוס. עם ישראל יאיר כאור כלכלי לכל הגויים.

לסטנלי פישר ובנק ישראל לא מגיעים שמץ של שבח

סטנלי פישר הוא נגיד בנק ישראל. כבנקאי הבנקים, הוא בריון הממשלה האחראי על הדפסת כל שטרות הכסף במדינה כולה. כל שמייצר כסף חוץ ממנו נשלח לכלא. בחוכמתו האינסופית, הוא אמור לדעת בדיוק מה ההיצע של כסף צריך להיות בכל המדינה כבל עת, בגלל שהוא כביכול חכם שאין כמוהו – גאון מטורף עם מוח פועם ואיכשהו יודע את הדברים האלה עד סופם. אולי אלוהים מדבר אליו בחלומותיו ומגיד לו כמה שקלים צריכים להיות במשק וכמה הוא צריך להדפיס ולתת לבנקים ומתי.

או אולי, רק אולי, הוא סתם בן אדם פשוט כמו כולנו, שאין לו שום מושג מה הוא עושה, חמוש בנשק גרעיני כלכלי, משהו שאסור לבן אדם כבן אדם להתחמש בו.

סטן הסופר שקל-מן לאחרונה יצא בהכרזה כי הוא ייפרד מתפקידו מוקדם. מלבד הספקולציות למה (אני חושב שזה בגלל שהוא יודע שעוד מעט יתרחש פה ובכל העולם כולו צונאמי כלכלי בלתי ניתן לעצירה ב3-5 השנים הקרובות, והוא רוצה להתחמק מוקדם), לא ראיתי שום דבר חוץ משבחים מקיר לקיר עבור הצאר המתכנן המרכזי מדפסן הכסף סובייטי זה. בטוח שהוא חביב אישית. יש לו קול נעים, מבטא זמבי חמוד, מבלבל זכרנקבה בדיקדוק כל הזמן (כמוני), והמשק הישראלי לא התמוטט לחלוטין בשנת 2008 כך שכולם מניחים שאדון השקל הציל את כולנו מעוני מוחלט. אבל כל זה מיתוס גדול ועצוב, ואני חייב להגיד, מכעיס ומשגע אותי עד מוות.

בואו ננתח את זה.

בואו נזוז הצידה רגע מדמותו של סטנלי האדם עצמו. לא הוא כבן אדם הבעיה העיקרית. כפי שאמרתי, הוא נחמד. הבעיה העיקרית היא המערכת עצמה של בנקאות מרכזית שנותנת לאנשים כמותו דרך כפייה ואיומים כוח מופרז על כל החיים הכלכליים שלנו, כוח אשר, ברגע שאתה מבין את ההיקף וההשלכות שלו, יכול לגרום לך סחרחורת. (אל תחשוב על בנק ישראל תוך כדי נהיגה.)

נעליים לדוגמה

דמיינו לרגע שתי כלכלות לאומיות. אחת שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהן נשלטות על ידי אדם אחד וכל מי שמייצר או משתמש בנעליים מלבדו זורקים אותו לכלא, וכלכלה אחרת שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהם נשלטות על ידי אף אחד, כלומר השוק החופשי, כלומר מספר עצום של יזמים ואנשי עסק חופשיים מייבאים מייציאם ומייצרים נעליים בהתאם לביקוש מלקוחותיהם. בשוק חופשי בו כל אחד יכול לייצר לייבא לייצא ולקנות כמה נעליים שהוא רוצה, ההיצע, הביקוש, והמחיר של נעליים נוטים להגיע לנקודת שיווי משקל שבו הרווחים יישארו קבועים ויציבים. חברות נעליים סיטונאים, מייצרים, וקמעונאים כאחד,  יתחרו אחד עם השני כדי למכור את רוב הנעליים לציבור. כדי לעשות זאת, הם יצטרכו למכור נעליים באיכות הגבוהה ביותר במחירים הנמוכים ביותר על מנת למשוך לקוחות.

אם האספקה ​​של נעליים מטפסת גבוהה מדי, מחירי נעליים יפולו, שיסחוב איתם גם את הרווחים, ובכך מגביל את כמות נעליים שיווצרו, שיבלום את ההיצע, ומחירי הנעליים יעלו בחזרה לשיווי משקל בין היצע וביקוש. אם הביקוש עולה גבוהה מדי, מחירי נעליים יעלו, משהו שיגדיל את הרווחים, שיעודד סנדלרים לייצר יותר כדי להרוויח את הרווחים המוגברים. היצע שוב מתאים את עצמו לביקוש, ומחירי הנעליים יירדו בחזרה לנקודת שיווי משקל.

עכשיו, במשק שבו האספקה ​​של נעליים והמחירים שלהם נשלטות על ידי אדם אחד, נקרא לו יו”ר בנק הנעליים של ישראל, אנחנו סומכים על אדם אחד בודד:

1)      לייצר את כל הנעלים בכל הארץ, משום שכל מי מייצר נעליים באופן עצמאי נחשב זייפן נעליים ונשלח לכלא

2)      לדעת באופן על-טבעי את ההיצע הנכון של כל הנעליים בארץ בכל רגע נתון

3)      לקבע את מחירי הנעליים בהתאם למה שהוא חושב, סתם ככה.

4)      לא לנצל לרעה את הכוח האבסורדי הזה

שוק הנעליים בארץ כזאת יהיה בלגן מוחלט וכל מי שזקוק לנעליים תהיינה אומללות. מכיוון שלפי החוק, מותר רק לחברה אחת, בנק הנעליים המרכזי לישראל לייצר ולמכור נעליים, שגם מחייב כל אזרחי המדינה לנעול רק את הנעליים שלו לא תהיה תחרות כלשהי ואיכות הנעליים תדרדר. אם יו”ר בנק הנעליים של ישראל, סטנלי סנדלר, קובע את מחירי הנעליים נמוכים מדי, כלומר הוא ממעיט בהערכת ביקוש, אנשים יתחילו לאגור את הנעליים ולקנות יותר ממה שהם צריכים, ויהיו מחסור בנעליים למי שלא הספיק לקנות. אם הוא קובע את המחירים גבוהים מדי, כלומר מגזים בהערכת ביקוש, אנשים שהם זקוקים לנעליים חדשות לא יקנו אותם, ופשוט ימתינו למחירים נמוכים יותר. אולי הם ינסו לתקן את הנעליים הישנות שלהם, או יחתכו את הנעלים הקטנים עליהם. התוצאה היא עודפים עצומים של נעליים בבנק המרכזי לנעליים.

בינתיים, ללא קשר לשאלה האם סנדלר סטנלי יוצר מחסור בנעליים או עודפות עם קסמיו הלא-מדויקים על מחירי הנעליים המתאימים וההיצע האופטימאלי, לאנשים לא יהיו ברירה אלא לקנות נעליים ממנו בלבד, והוא יתעשר ללא שום קשר לאיכותם, אפילו אם הם הנעליים המחורבנות ביותר. אף אחד לא רוצה ללכת לכלא על “זיוף” נעליים.

לתת לאדם בודד את האחראיות והסמכות הבלעדית לספק נעליים לציבור הוא די רע. אבל מה שגרוע הרבה יותר הוא לתת לאדם אחד אחראיות עם סמכות בלעדית על כמות הכסף במדינה כולה, משום שההיצע והביקוש של כסף עצמו מנתב את כל כולו של המשק, כולל נעליים.

אני יודע שמושגים כמו “הביקוש לכסף ” ו”מחיר הכסף ” נשמעים קצת מוזרים. האם לא כולם מבקשים כסף כל הזמן? איך זה יכול להשתנות? כיצד יכול להיות שלכסף עצמו יש מחיר? הלא כסף הוא כסף? תהיה איתי. אברר.

זה קשה לאנשים להבין את המושגים האלה בימים אלו, משום שכספי “פיאט” (כלומר, כסף בלי ערך אינהרנטי) ממשלתיים שולטים בעולם מאז 1971 באופן כמעט מוחלט, וממשלות בכל רחבי העולם לקחו על עצמם את הסמכות הבלעדית לייצר כסף,מה שאסר על כל דבר אחר מלהיכנס לשוק ככסף. אבל במציאות, כסף, בדיוק כמו נעליים, הוא סחורה כמו כל סחורה אחרת. ההבדל היחיד הוא שכסף הוא הרבה יותר “סחור” מאשר נעליים בתמורה לסחורות אחרות. למעשה, כסף הוא הסחורה הכי סחור שקיימת. זאת הסיבה שהוא משמש ככסף.

עכשיו, “מחיר הכסף” וכן “הביקוש לכסף” מקבלים ביטוי בדרכים רבות ושונות במשק. הם משתקפים בכמה כסף מלווים (בנקים) גובים כדי ללוות כסף, הידוע כשער הריבית. אם שער הריבית גבוה, אז מחיר כסף הוא “יקר”. אם כסף הוא יקר ומלווים יכולים לגבות ריבית גבוהה, “הביקוש לכסף” הוא יחסית גבוה. אחרת, אנשים לא יהיו מוכנים לשלם מחירים גבוהים כל כך כדי ללוות כסף. אם שער הריבית נמוך, אז כסף הוא “זול”. אם כסף הוא זול מלווים ייאלצו לגבות רק שער ריבית נמוך יותר על מנת למשוך לווים. במצב כזה “הביקוש לכסף” הוא נמוך.

המחיר והביקוש לכסף באים לידי ביטוי גם במשק כולו במחירים הכספיים של כל הסחורות ושירותים האחרים במשק. בזמנים בהם הביקוש לכסף הוא גבוה, שמגביר את שער הריבית, זה אומר שאנשים רוצים להחזיק יותר מהכסף שלהם (לחסוך) ולא לבזבז אותו. אם אנשים רוצים לחסוך יותר כסף, התוצאה היא שמחירים הכספיים של כל הסחורות והשירותים האחרים במשק ירדו. דברים יהיו זולים יותר לקנות, משום שעל מנת למשוך מכירות, סוחרים יצטרכו להוריד מחירים כדי לפתות יותר כסף מחוץ לחשבוני החיסכון.

שיעורי הריבית הגבוהים, או מחיר גבוה של כסף, בתורם משרתים להביא את מחיר הכסף בחזרה לשיווי משקל בשוק בעתים שהביקוש לכסף הוא גבוה והמחירים במשק נמוכים, כי חוסכי הכסף (מלווים) ירוויחו שיעורים גבוהים יותר על חסכונותם בתמורה. החוסכים ירוויחו יותר, ובאופן זה הם יוציאו את הכסף שהם הרוויחו מהחיסכון שלהם, המחירים יעלו, ושער הריבית יירד תוך שמלווים ייאלצו להסתפק בשיעורי ריבית נמוכות יותר על מנת למשוך יותר לווים. הביקוש לכסף, לכן, ירד, מה שמאפשר לסוחרים להעלות את המחירים במשק, ביקוש לכסף יורד, ושער הריבית יורד גם כן.

סיכום קצר:

ביקוש לכסף למעלה = ריבית למעלה = מחירים למטה

ביקוש לכסף למטה = ריבית למטה = מחירים למעלה

בסופו של דבר, כל התהליך הזה יגיע לנקודת שיווי משקל שבו מחירים היחסיים של סחורות ושירותים במונחים של כסף יישארו פחות או יותר יציבים עם שער הריבית.

עכשיו, מה לגבי היצע הכסף? זה החלק המגניב. בשוק חופשי, היצע הכסף לא יהיה תחת שלטון סטלי שקל-מן, אלא שלטון השוק, כלומר חברות כריית זהב וכסף בשיתוף פעולה עם מייצרות מטבעות כסף וזהב פרטיות והם ישתפו פעולה עם בנקים פרטיים. הנה איך זה עובד:

1)      חברת כרייה A חצבה 100 ק”ג כסף, אך זקוקה למטבען מכובד ומוכר כדי לקנות דברים עם הכסף. סוחרים איננו מקבלים סתם ערימות של כסף לא ממוטבעות, משום שאין דרך לדעת כמה טהור הוא הכסף. אז הוא הולך למטבען B ונותן לו 100 ק”ג של כסף.

2)      מטבען B מעביר את הכסף במכונת ההטבעה שלו, בודק את הטוהר של הכסף, ומחתים אותו בחותמתו, אישורו, על ידי הטבעתו לעיגולים קטנים. הוא שומר 2 קילו של מטבעות לעצמו כעמלה עבור שירותיו.

3)      חברת כרייה A ומטבען B הולכים לבנקC  ואומרים לו, “תעשה לי טובה בנק C, יש לנו מטבעות אלה כאן. הם כבדים מדי. אתה יכול בבקשה לשים אותם בכספת שלך ולתת לנו קבלות נייר שהכסף יושב כאן? נא לתת כסף לכל מי שמציג את הקבלות.” בנק C לוקח את מטבעות הכסף, מספק להם קבלות ולה מייצר יותר קבלות מכסף שיש להם בכספת, וגובה עמלה קטנה מחברת הכרייה והמטבען עבור שרותו.

4)      כל הצדדים יוצאים לשוק וקונים דברים עם קבלות נייר שנקראות “כסף” או “ממון” שזה “מן” הכסף.

איך היצע הכסף מוסדר בשוק חופשי? בדרך הבאה: כאשר הביקוש לכסף עולה והמחירים של סחורות אחרות יורדים, חברות כרייה תרוויחו יותר מהכסף והזהב שהם חוצבים משתי סיבות:

1) היות והמחירים של כל דבר הולכים ויורדים, זה כולל מחירי כריית הכסף מהאדמה.

2) היות והמחירים של כל דבר הולכים ויורדים, חברות הכרייה תהיינה מסוגלות לקנות יותר דברים עם הזהב והכסף שהם מייצרים.

שני גורמים אלה יגרמו אותם להגביר את ייצור של זהב וכסף, הגדלת ההיצע, שמביא את שיעורי הריבית לרדת ומחירים של סחורות ושירותים אחרים לעלות. כאשר מחירים של סחורות ושירותים אחרים עולים, זה יעלה את מחירי כריית הכסף, והם יוכלו לקנות פחות עם הזהב והכסף שהם חוצבים. בסופו של דבר, רווחי כריית זהב וכסף ירדו לנקודה שבה הם ייאלצו לחצוב פחות. היצע הכסף יתחיל לרדת והמחירים של מוצרים ושירותים ירדו גם כן.

בשוק חופשי לכסף, המטבענים הטובים ביותר, היעילים ביותר, והישרים ביותר יקבלו את מרבית העסק והמטבעות שלהם ינצח את השוק. המטבענים שמרמים ומשקרים על טוהר המטבעות שלהם יאבדו עסק ותפשטו את הרגל. המטבעות שלהם לא יזרמו בשוק, או שהם יזרמו בהנחה יחסית למטבעות אחרים טהורים יותר.

בשוק חופשי לקבלות או “שטרות” כסף, מדפיסי השטרות הטובים ביותר, היעילים ביותר, והישרים ביותר שלא משקרים על כמות הכסף שיש להם בכספת לאומת הקבלת שזורמים במשק, יאחסנו את מרבית הכסף. בנקים פרטיים שמרמים ומשקרים על כמה כסף או זהב שיש להם במרתפיהם ומנפחים (“אינפלציה”) את כמות השטרות מעבר לכמות הכסף וזהב שברשותם, שמועות יתחילו להסתובב, משתמשי השטרות שלהם יבקשו את הכסף הממשי בחזרה מהמרתף, ואם הם לא יכולים לספק את זה, הם יפשטו את הרגל וכל רכושם ייתנו למחזיקי שטרותים. שטרותיהם המאונפלצים לא יזרמו בשוק יותר, לטובת השטרות הישרים הלא מאונפלצים.

בשוק חופשי לכסף, יהיה לך כמה מטבעות שונים מתחרים. אנשים בשוק יקבלו את האמינים ולא יקבלו את המנופחות, או המאונפלצים.

שיעורי הריבית והמחירים יישארו יציבים, ביקוש ומחירי הכסף ימצאו נקודת איזון, וכמו בכל משק מפותח, סחורות ושירותים יגדלו מהר יותר מההיצע של כסף עצמו, מה שיאפשר רמה הולכת וגדלה של איכות חיים בכלל.

או אפשר לנו למנות אדם אחד “להשגיח” על כל הכסף במדינה כמו סטנלי פישר, להדפיס סתם נייר שכזה שלא מייצג שום דבר בכלל וכלל, ולזרוק כל “זייפן” לכלא, מה שגורם לעליית מחירים מתמשכות ושטרות כסף שערכם הולכים ומדרדרים בכל דקה, מה שהופך את כולם חוץ מהבנקים לעניים ואומללים יותר.

סטנלי פישר לא הציל את המשק הישראלי מקריסה. הוא פשוט לא ניצל לרעה את הכח המטורף שניתן לו באותה רמה שבנקאים מרכזיים אחרים ניצלו: כוח המונופול להדפיס כסף ולאסור כל כסף מסוג אחר מלהיכנס לשוק. כוח זה, אגב, ניתן לו באותה דרך שסטנלי הסנדלר, יו”ר בנק הנעליים המרכזי, קיבל את הכוח שלו: על ידי ממשלת ברינים שזורקים את כל מי ש שמייצר נעליים לכלא. או במקרה הזה, כסף. ולאיזה סיבה ממשלת ישראל תאסור על כולם חוץ מסטנלי הבריון שלה לייצר כסף? כי כשיש לך שליטה מוחלטת על היצע הכסף כולו, אתה יכול להוציא אותו על כל דבר … שעולה … על…ליבך…השחור…המאוס…והמרושע. רווחה. ומושבי עור לח”כים. והעלות שכר לשרים יחד אם העלות מסים. ומכוניות שרד לראשי מפלגות. וטיולים לצרפת לשרי ביטחון. וסובסידיות לבורים שאתה רוצה שיצביעו בשבילך. ומשרדים המערכות שלמות שמשעבדים אותנו ואת ילדינו כל יום כמו משרד החינוך. ופוסטרים ענקיים ומודעות טלביזיה וכבישים פקוקים כל יום שעליהם אלפים מתים כל שנה ורק אלוהים יודע מה עוד.

כאשר אדם אחד שולט בשוק הנעליים, איכות הנעליים יורדת וכל מי שנועל נעליים, סובל. כאשר אדם אחד שולט בשוק הכסף, האיכות של כסף הולכת ויורדת. הוא מאבד ערך. כל מי שמשתמש בכסף, סובל, חוץ מעובדי הממשלה שמרוויח על חשבונינו.

בכל פעם שסטנלי פישר הדפיס שקלים בלחיצת כפתור, הוא גנב מאנשים כמוך וכמוני שצריכים לעבוד כדי להרוויח את השקלים שלנו. הוא גנב ממך. הוא גנב ממני.

סטנלי פישר הוא זייפן וגזלן שיש לעצור אותו. הוא לא גיבור שיש לשבח אותו.